יהושע לוינברג

מיהו יהושע לוינברג?

יזם ואיש עסקים

יזמות על הבר – יהושע לוינברג

יהושע לוינברג, מראשוני הסטארט-אפיסטים בארץ, החל את דרכו בשנת 1987 כשהקים את חברת תקשורת הלוויינים גילת, יחד עם שותפיו יואל גת, שלמה תירוש, גידי קפלן, ואחיו עמירם לוינברג. במהלך תקופת החיים הארוכה של גילת הוא הקים חברות ומיזמים נוספים והשקיע בחברות שונות. כיום הוא ואחיו משקיעים את רוב זמנם בג'אל וונצ'רס ( JAL Ventures) – חברת ההשקעות והייעוץ שהקימו. ג'אל בוחרת בפינצטה מיזמים טכנולוגיים להם היא מעניקה ייעוץ ותמיכה עסקיים, וכמובן מימון. החברה בעיקר עוסקת בליווי יזמים קטנים שכבר יש להם הכנסות ולקוחות שיכולים להעיד על המוצר.

ניסיונו של יהושע לוינברג הוא ייחודי: מלבד הותק שצבר בהתנעת מיזמים חדשים וגיוס מיליוני דולרים, הוא גם מכיר היטב את הצד השני, זה של המשקיעים. הוא יודע להסביר מה מחפש משקיע ביזם ובמיזם חדש. בהרצאה שלו בנובמבר האחרון במסגרת יזמות על הבר, ב-Joey's Bar, מספר לוינברג ליזמים צעירים כיצד התגלגל הסיפור שלו, איפה הוא הצליח, איפה הוא טעה, למה צריך לשים לב וממה להיזהר. לוינברג נותן טיפים, עצות ובעיקר הרבה השראה למי שמתחיל את דרכו בתחום היזמות וגיוסי ההון.

חבלי הלידה של גילת

הסיפור של גילת החל בצורה נאיבית, כשלוינברג וחבריו החליטו שהם רוצים לעשות משהו ביחד. היה להם חשוב לעבוד באופן מסודר ולמצוא את האפיק הנכון עבורם. אחרי הרבה ישיבות ובדיקות, ואחרי שפסלו הרבה רעיונות אחרים הם בחרו בתחום תקשורת הלוויינים. תחילת הפעילות הייתה מאוד צנועה, והשותפים עבדו מהמוסך בבית של יואל – ממש גארג' אופריישן לפי הספר. מכיוון שלא היו אז כמעט קרנות הון סיכון בארץ, הם היו צריכים לממן את עצמם לחלוטין. הם עשו זאת על ידי יעוץ לטלוויזיה בכבלים שהייתה אז בראשית דרכה. את הכסף שהרוויחו העבירו לטובת פיתוח המיזם שלהם.

לוינברג קיבל את התואר סמנכ"ל שיווק, אך למעשה כולם עשו כל מה שצריך, ובמשך השנה הראשונה הם כמעט לא משכו משכורות. כמעט כל הכסף שנכנס הועבר לטובת תשלום משכורות וחשבונות. עם הזמן הם צברו מוניטין בתחום התקשורת בכבלים ויכלו להשקיע יותר בעסק וגם להתפרנס קצת.

ההשקעה משתלמת

כשנתיים אחרי הקמתה של גילת, הבין לוינברג שאם החברה מכוונת לשוק האמריקאי אזי הוא צריך להיות בארה"ב. תוך כמה שבועות הוא עבר לגור במרתף של גיסתו בניו-ג'רזי עם אשתו דאז ושני ילדיו הקטנים. ימי הגארג' אופריישן טרם תמו, והוא עבד מתוך המרתף בו ישנו בני המשפחה בשקי שינה. רק חצי שנה אחרי המעבר, עשו לוינברג וחבריו את סבב הגיוס הראשון עבור חברת גילת – מה שמכונה בארה"ב sweat equity. הם אכן הרוויחו את ההון הראשוני שלהם בזעת אפם: קרן הון הסיכון היחידה בארץ בסוף שנות השמונים – אתנה, לימים Veritas של דן טולטובסקי – השקיעה בגילת ביחד עם דיסקונט השקעות סה"כ של 1.6 מיליון דולר, עם אופציה ל-1.6 נוספים. אלה לא היו סכומים גדולים במיוחד גם אז. יחד עם זאת, הם העמידו את מקימי גילת בפני דילמה ; אותה דילמה העומדת בפני כל יזם שמגייס הון. המשקיעים רצו 51% מהחברה תמורת ההשקעה, ובין המייסדים היו חילוקי דעות על הנושא. דעתו של לוינברג הייתה שעדיף חצי חברה מצליחה ומשגשגת מאשר 100% מחברה מקרטעת וחסרת משאבים.

דעתו של לוינברג התקבלה וזה היה סבב הגיוס הראשון והאחרון של החברה, שהונפקה כשלוש שנים לאחר מכן. ב-Veritas הודו שמתוך 80 ההשקעות שלהם, הם מעולם לא ראו דבר כזה שחברה עוברת מ - round A ל-IPO ללא סבב גיוס נוסף. בהמשך צורפה גם GT, לימים GE, כשותפה אסטרטגית אמריקאית שתוכל להחדיר את גילת לשוק המקומי.

נחישות, חוצפה, אומץ, וקשרים

השלב הבא עבור גילת היה השתתפות במכרז גדול לבניית רשת תקשורת ל-2,600 סניפים של בתי מרקחת. הפרויקט היה גדול עליהם בכמה וכמה מידות – עד אותו יום בנו רשתות של מקסימום עשרה סניפים. יחד עם זאת דחפו גילת את GT לגשת למכרז, והפסידו. יהושע לוינברג לא היה מוכן לקבל את ההפסד בשום אופן ולחץ על GT לבקש לפתוח את המכרז מחדש – דבר שלא יעשה כמותו בארה"ב. חצי שנה עבד לוינברג על פתרונות שיעזרו לו לפתוח את המכרז מחדש, כנגד כל סיכוי אפשרי. בסופו של דבר פנה לשמעון פרס, כדי שיפנה אל הבעלים היהודי של רשת בתי המרקחת, ויסנגר על גילת כחברה ישראלית שצריך לתת לה סיכויים שווים. פרס הסכים לחתום על המכתב שכתבו חברי גילת. לוינברג גם מצא מי הם היושבים ליד בעל חברת המכרז בבית הכנסת, וביקש מהם לדבר אתו. בסופו של דבר, הלובי שהצליח לארגן לוינברג היה מספיק חזק כדי לפתוח את המכרז מחדש.

המכרז עמד על 20 מיליון דולר, ואחרי שלחצה ודחקה את GT הצליחה גילת להוזיל את העלויות בכארבעה מיליון ולזכות. כל זה ללא ניסיון בפריסת רשת כל כך גדולה. אף על פי כן הנחישות והעבודה הקשה השתלמו גם כאן, ולמרות התקלות הרבות ואינספור נפילות של הרשת, הם הצליחו להקים את אחת מרשתות התקשורת הטובות בעולם. ואז גם נפתחה הדלת למגרש של השחקנים המובילים. התפתחות, התעשרות ויחסים גמישים

אחרי שהונפקה גדלה גילת בקצב מסחרר: 16 מיליון בשנה הראשונה, 25 בשנייה, 40 בשלישית ו-70 מיליון בשנה ברביעית. יחד עם זאת התרבות האירגונית הייתה צנועה – כולם טסו במחלקת תיירים וחלקו חדרי מלון. הסדרת חוב של 350 מיליון דולר תמורת מניות הוציא את מקימי גילת החוצה מהחברה למשך שנתיים. בתקופה הזו הם הקימו את קרן ההשקעות שלהם והתחילו להשקיע: קסמבה היא אחת מההשקעות הבולטות של החברה. ג'רמי בלנק מקרן יורק החזיר את המייסדים חזרה אל גילת והם נשארו בה עוד כשבע שנים. לוינברג מציין שיזמים נוטים לחשוב שאוטוטו הדברים קורים, אך למעשה רוב התהליכים הם ארוכים ודורשים סבלנות ועקביות. הוא נותן כדוגמה מכרז בניגריה שלקח בו חלק בתקופה שעזב את ישראל לארה"ב, ורק כשחזר לארץ, שש שנים לאחר מכן, זכתה דרכו גילת בחוזה של מאות מיליוני דולרים.

אחת מחברות הבת של גילת שהקים יהושע לוינברג היאGVT. החברה תכננה לפעול באזורים נידחים בדרום אמריקה, ולהפעיל שם טלפונים ציבוריים מבוססי התשתיות של גילת: טלפון אחד לכל כפר. GVT הצליחה לגייס 50 מיליון דולר עבור הפרויקט, ואף כי הוא היה גדול, קשה, ומלא מכשולים הוא בוצע בהצלחה. יחד עם זאת, בסופו של דבר הפרויקט לא היה רווחי והם נאלצו למכור אותו. למרות שהפרויקטים הבאים של החברה היו מוצלחים מאוד, לקראת פרויקט הדגל שתכננה GVT להקים בברזיל התגלו חילוקי דעות בין יהושע לוינברג לשותף המייסד שאול שני בעניין התשתית הטכנולוגית, והחברה נפרדה מגילת בידידות.

לוינברג מציין במיוחד את עמוס גניש, שליווה את GVT מתחילת דרכה כשהייתה עוד רק רעיון, ועד האקזיט המתוקשר שלה ב-2009, כשנמכרה לויוונדי בשווי של 4.5 מילארד דולר (ושוב לטלפוניקה הספרדית בשווי של 9.4 מיליארד דולר בספטמבר האחרון). הוא מציין את הנחישות, הדקדקנות והאמונה של גניש, שהביאה אותו לעשות את האקזיט הישראלי הגדול בכל הזמנים, להיות חבר הנהלה בויוונדי ולדמות מוערכת ביותר. תובנות וטיפים להצלחה

לוינברג מציין מה הן התכונות שמשקיעים מסוגו מחפשים ביזמים ומה התובנות שלו משנות פעילותו הרבות:

נחישות היא הבסיס:

ללא נחישות אי אפשר להגיע רחוק. הוא מספר על בחור אחד בו השקיע: דודו של הבחור הזה היה הפרופסור שלימד את מקימי גוגל והכיר אותם אישית. המוצר שפיתח הבחור התאים כמו כפפה ליד לגוגל, אבל הוא ויתר על פגישה איתם רק כי זה לא הלך בקלות. אותו בחור ויתר על הסטארט-אפ שלו בסופו של דבר, כי הוזמן לשמש כמרצה בסורבון. לוינברג מדגיש שמי שבוחר בדרך היזמית צריך לזכור שברוב המקרים הדרך ארוכה ומפרכת, וגם מה שנראה קרוב לפעמים לוקח לו זמן רב להתגשם. לצד הנחישות חייבת לבוא גם עקביות.

פתיחות והקשבה הן קריטית:

נחישות יתר ודבקות ברעיון בלי להקשיב לשותפים, למשקיעים או ללקוחות, גם הן בעיות. עבודת צוות, לקבלת החלטות בצוות יש פחות טווח טעות מאשר לקבלת החלטות לבד, וקונצנזוס בצוות הוא הרבה יותר חזק מדעת יחיד.

תכנית עסקית:

החשיבות של תכנית עסקית נעוצה לא רק בפנייה למשקיעים פוטנציאלים – היא גם משמשת כתכנית עבודה. היא עוזרת לקבוע מטרות ולכוון את הדרך, ואז אפשר לבדוק האם החברה הולכת בכיוון הנכון או סוטה ממנו. הדילמה שיש לשים לב אליה היא האיזון העדין בין הצגת החלום וכיוון גבוהה ככל האפשר, לבין מחקרי שוק דקדקניים והצגת הנתונים. לוינברג מציין כי מה שסייע לגילת בהנפקות שלה היא אותה דקדקנות – לעיתים הם שילמו הרבה מאוד כסף לחברות חיצוניות כדי לקבל את כל המידע והפרטים החיוניים, כדי לעגן את החלומות שלהם במציאות.